איך זה כשכואב?

אני יודעת איך זה כשכואב. עד לפני שלוש שנים גם לי כאב. תמיד כאב. כל יום, כל היום. גם בלילה. הכאב רוקן אותי מאנרגיה. כי את כל האנרגיה השקעתי בלנסות לשחרר את הכאב, להתגבר עליו, להימנע ממנו. לא היה לי פנאי לחלומות ושאיפות. החלום היחיד שלי היה שלא יכאב. הכל היה קשה יותר- לעמוד, ללכת, לשבת, לשמוח, להנות. הכל היה כבד יותר, עם פחות סבלנות, בלי חשק לכלום. הרגשתי חסרת אונים, חסרת יכולת ולא ראויה כאמא, כבת זוג, וכבן אדם בכלל. הכאב ניהל את חיי. לפיו נמנעתי מאנשים, מאתגרים, ממקומות. הוא שאב אותי לתוכו לחלוטין. אבל לא הפסקתי להאמין שאפשר בלעדיו. ולא הפסקתי לנסות להחלים ממנו.

במשך 8 שנים, הייתי בחיפוש מתמיד אחרי דרכים להחלמה. מצאתי מורים מופלאים שלימדו אותי על הגוף, על הנפש ועל התודעה. @ למדתי איך לעסות את האיזור, איך למתוח, איך להרפות ואיך לחזק. איך להניע ואיך לנוע. @ למדתי שהכל בגוף קשור אחד לשני, ושהגוף קשור לנפש, להוויה. @ למדתי איך חולשה במקום אחד מייצרת פיצוי במקום אחר. ושאי אפשר להפריד בין החלקים אלא שיש להתיחס לגוף בכללותו. @ למדתי שאיך שאני תופסת את עצמי וחווה את עצמי כך אני מחזיקה את גופי, כך אני נעה וכך אני מתנהלת בעולם. והמציאות משתקפת וחוזרת אלי אפורה או מלאת חיים בהתאם לנקודת המוצא שלי. @ למדתי מי אני כשכואב לי ומתי ולמה כואב לי. ועוד ועוד דברים נפלאים למדתי... אז תודה לך כאב יקר על שיעורים יקרים מפז. תודה לך כי בזכותך יש לי היום את היכולת להדריך ולתמוך בתהליכי החלמה למי שעדיין כואב. תודה לך כי בזכותך אני יודעת היום יותר מאי פעם. מסוגלת יותר מאי פעם. וחזקה יותר מאי פעם- בגופי ברוחי ובנפשי. ותודה לכם מורים נפלאים- @אבי גרינברג, @ רות אלקנא @גיל זולברג @אוהד אינטרטור @נועה צוויג @איל שפרוני @תמר לפיד. היום, לעיתים רחוקות, גופי עוד כואב. אך בעוצמה ובמשך נמוכים הרבה יותר. ואז אשאל אותו- מה השיעור הבא שתרצה ללמדני?