תרגיל בהודיה

9:00 בבוקר, יום שישי, כל המשפחה בבית, חם לי , אני מורעבת, הגוף קצת כואב, הבית מבולגן, כבר עייפה צריך גם לבשל. איתם מנדנד ורוצה ידיים , הבנות רבות בניהן, צריך לצאת עוד מעט לטבריה ועמרי בכלל אי שם בענייני הג'יפים שלו . ... הרגשתי עצבים ותסכול שהוא נעלם ככה, גם אני רוצה זמן לענייני ולא רק להישאב למטלות הבית. למה רק לי מפריע כל הבלאגן הזה..., ולא יכולה לעשות כלום כשאיתם ככה על הידיים, ולמה הבנות שוב רבות.... הייתי מרירה וקצת חסרת אונים.......

ואז נזכרתי בתרגיל ההודיה של @ סיגל ניצן וחשבתי לעצמי איזה מזל שאני חשה עייפה. זה סימן ששוב הצלחתי לקום מוקדם כדי להתאמן, למרות שהלכתי לישון מאוחר....

איזה מזל שאני מורעבת עכשיו, כי זה סימן שהצלחתי לקום בחיוניות וקודם כל, לפני הכל, לצאת להתאמן. איזה מזל שהגוף שלי כאוב קצת כי זה סימן שהתאמצתי. וזה סימן שהגוף שלי מספיק חזק ובריא ומסוגל לעמוד באימון. וזה סימן שעמרי היה כאן בשבילי ולקח את האחריות של הילדים עליו בכדי שאצליח להתאמן. חם לי אבל איזה מזל שיש לי מזגן שאני יכולה להדליק, זה סימן שאני חיה בשפע חומרי שמאפשר לי לא לחשוב פעמים על הוצאות המזגן. איזה מזל שהבית הפוך, כי זה סימן שיש חיים בבית. יש ילדים שמחים שחופשיים לחיות ברווחה בחוץ בפנים, נכנסים יוצאים מביאים חברים. וזה שהוא הפוך, זה לא אומר שאני לא בשליטה, או שאני לבד בכל זה, או שהבנות לא עוזרות או שלא אכפת להן. איזה מזל שאני לא יכולה לסדר בנחת כי זה סימן שיש לי ילדון מתוקי שרוצה אותי ויודע שהוא גם יקבל. והכל יבוא בזמן שלו ועוד יגיעו השנים שיהיה יותר מידי פנאי לסדר בנחת שכבר לא יהיה מה לסדר. איזה מזל יש לי שעמרי נעלם לו פתאום לסדר את הג'יפ, כי זה סימן שיש לו תשוקה שבוערת בליבו שמחייה אותו. וזה סימן שיש לו את המרחב לחיות, לבטא ולממש את התשוקה הזו, וזה לא אומר שלא אכפת לו וזה לא אומר שהוא לא רואה אותי. וזה לא אומר שזה על חשבוני. להיפך, אני רק יכולה לקבל ממנו השראה למצוא ולממש את התשוקה שלי. איזה מזל שהבנות רבות, זה סימן שהן גדלות יחד, מתנסות, לומדות לעמוד על שלהן, לומדות לחיות יחד, לומדות להתבטא. הן לא יכולות אחרת, כל האחים רבים לפעמים. ואז קרה קסם!!!! הבלאגן לא הפריע לי, נהנתי לשמוע את הבנות מתנצחות, מצאתי עיסוק לאיתם והכנתי לי ארוחת בוקר נהדרת. בדיוק שהתישבתי לאכול עמרי נכנס כשעל פניי חיוך אוהב. הוא הצטרף לארוחה, כולנו אירגנו את הבית והתארגנו ליציאה והבנות חזרו להיות חברות טובות שוב. תודה רבה סיגלי. התרגיל קסום!!!